שאלה מחייל מסלול ביחידה מובחרת

שאלה:

מה קורה אמציה?

אני תקופה קצרה בהכשרה אבל מאוד קשה לי. בעיקר מבחינת המשמעת, התחושה שאני לא טוב לעומת אחרים, המרחק מהחברה, מהבית, הקושי הפיזי וחששות לגבי הטירונות יחידה.

יש לי המון מחשבות על האם אני באמת רוצה את זה ולמה אני כאן - ואני לא מצליח למצוא סיבות מספיק טובות.

אני חושב הרבה על לעבור ליחידה רגועה יותר.

המוטיבציה שלי להגיע לכאן הייתה בעיקר הרצון להיות עם אנשים טובים שאכפת להם מהמדינה, להיות במקום טוב שיעזור לי להתפתח ולמצות את עצמי. אם זאת, עכשיו שאני כאן, אני רואה שיש כאן גם חברה אגואיסטים ואינדיבידואלים, ושהצוות לא ממש עוזר לך להשתפר. התחושה היא שהם מחפשים את הכי טובים ולא רוצים ללמד אותך.

מה דעתך?

תשובה:

יא מלך! לא תאמין אבל אתה האדם הרביעי ששואל אותי בדיוק את אותה השאלה. ברוך הבא לטירונות. קושי מסוג שלא הכרת. התשובה שלי תתחיל עם קטע מהסרט למצוא את נמו:

מה שאתה מרגיש זה נורמלי. אתה לא אמור להיות הכי טוב. אתה אמור להיות חלק מצוות. תזכור אין סיכוי שאתה פורש. אם אתה לא טוב הם יוציאו אותך. כל עוד לא מוציאים אותך, אתה מספיק טוב. מי אתה שתחליט אם אתה מספיק טוב? אין לך מושג עדיין מה צריכים ממך. אתה לא יודע מה אמור להיות. בכל זאת.. אתה עדיין חייל צעיר.

אני סקרן לשמוע ולהבין ממך מה היחס בין האנשים האגואיסטים ואינדיבידואלים לבין האנשים שכן מקבלים את מהות הצוות. תזכור שאתה בהתחלה ועוד לא התחילו להדיח. המון אנשים מתחילים את השירות עם המיינדסט שהמסלול זה גיבוש אחד מתמשך.. הם נלחמים על המקום שלהם. תחשוב איך זה להיות הם.. לא פשוט.

אני חושב שאתה נמצא במקום מדהים שבוחן אותך על הערכים שלך. האם אתה עומד על מה שאתה מאמין. האם אתה מצליח להישאר נאמן לערכים שלך.

זה נכון.. אתה נמצא במקום לא פשוט.. אני חושב שאחד האתגרים היותר גדולים זה המחשבה שבכל רגע נתון יכולים להדיח אותך. זה יכול לחרפן אנשים. אנשים שם מרגישים שהם נלחמים על החיים שלהם..

נקודה שממש חשוב לזכור היא שאתה רק בהתחלה ועוד לא יצא לך להכיר באמת את מה שקורה שם. אתה לא מכיר את היחידה באמת עדיין. אתה לא יודע מה זה צוות של היחידה עדיין. אתה בשלב של המון ערפל.. ההמלצה העיקרית שיש לי (והיא המלצה לטובתך ולא בהכרח לטובת היחידה) זה להיות אתה. תהיה מי שאתה מאמין. אין לך מושג כמה אנשים מאבדים את הזהות האותנטית שלהם. זה לא ישרוד.. עוד דבר שלא ישרוד זה תחושת הלבד.. גם אם תשים 2 אויבים בחדר למשך כמה שנים, הם ייצאו חברים. למה? כי הטבע שלנו זה להתחבר. אנחנו צריכים את החיבור הזה. לאט לאט אנשים ייפתחו יותר ויאפשרו יותר חיבור.

ובקשר לנקודת ההדחות, תזכור, שכמו בגיבוש, הנקודה העיקרית היא "האם הייתי מוכן להילחם איתו". זה תופס גם לדרישות המקצועיות וגם להתנהלות הבין אישית. היחידה לא תאפשר היווצרות של צוות לא אורגני וללא חיבור. זה פשוט לא מבצעי.

כל המחשבות שלך הם מחשבות של חייל בתחילת דרכו. אני חושב שנכון להמשיך לתת את כולך. להישאר נאמן לעצמך. לאהוב כמה שאפשר. ולחזק את שריר האושר שלך. אני מאתגר אותך להיות הלב של הצוות. וכשאני אומר הלב של הצוות, אני לא מתכוון לליבה.. אני מתכוון לאהבה. צוות מורכב מאוסף של אנשים שונים שלכל אחד יש תרומה משמעותית. מה התרומה שלך? מה אם התרומה שלך היא החיבור והאהבה בין האנשים? מה יקרה אם בין כל הצוות, כל אחד ירגיש שדווקא איתך הוא יכול להיות משוחרר? מה הם בין כל הצוות מי שנמצא לידך מרגיש שהוא בהפסקה מהתחרות? מה אם אתה תהיה החבר בצוות שלא מאיים. החבר הזה שבאמת חבר לפני הכל. לדעתי, כפי שאני מכיר אותך, זה יהיה לך הרבה יותר אותנטי. תוכל להרגיש עם זה בטוב.

בנוסף, כל עוד אתה נשאר נאמן לערכים ועקרונות שלך, לא משנה מה יקרה, אתה תאמין שזה לטובה. גם אם ידיחו אותך, אתה תלך עם האמונה והמחשבה שהיית אתה. להיות מודח כשלא היית עצמך יכול מאוד להכאיב.. זה לחיות עם התחושה והמחשבה ש"אולי זאת הסיבה.. אולי אם הייתי אני, לא הייתי מודח".

אבל, אם היית אתה, אם נשארת נאמן לעצמך, לא משנה מה יקרה, תרגיש שזה טוב. כי זה מה שחשוב.

אני מכיר אותך בקטנה.. אבל אני אדם שמצליח לקלוט אנשים ממש מהר. אתה אדם עם גרעין חזק ועוצמתי של אהבה וטוב לב. אל תאבד את זה. אחד הדברים שעלולים לפגוע בזה זה תחרותיות. כשאתה מסתכל על התחרותיות, תסתכל על זה מהצד. תחליט שאתה לא משתתף בתחרות. אתה שם כדי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך. אתה יכול להיעזר בחברי הצוות לטובת מוטיבציה ודרבון. אבל אתה לא אדם שמוכן לרמוס אדם אחר לטובת ההצלחה שלך. ואם בסוף תגלה שזה סוג הצוות שאתה נמצא בו, בהמשך המסלול, אחרי שידיחו את רוב מי שיודח, תוכל לעזוב. אבל לא עכשיו. לא לפני שיצא לך להכיר את מה שבאמת מחכה לך. אל תפסיד את החוויות שאתה יכול לצבור..

לסיכום.. תהיה אתה!